<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יאשיה תלמידו של רב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
גרסינן הלכה ראשונה דמסכת סוכה כמאן אזלא הא דאמר רבי יאשיה אמר רב מחלוקת דרבי יהודה ורבנן, בסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה דלרבנן פסולה. כשאין דפנות מגיעות לסכך. אבל מגיעות לסכך דברי הכל כשירה. ומסייעינן להא דרבי יאשיה מסוכתה של הילני המלכה שדרכה של מלכה לישב בסוכה שאין בה דפנות מגיעות לסכך משום אוירא. ובירושלמי [סוכה פ"א ה"א] מסתברא אביי דרבי יאשיה דכן אורחיהון דעתיריא עבדין דפנותיה קלילין דיהא (רן) קרירא עללא. ונראה רבי יאשיה זה אמורא מהאמוראים שאחר רב היה. אבל רבי יאשיה שהיה רבו של רבי טבי ושל רב חנא כדאיתא בשלהי כריתות [כ"ח ע"א] ובסדר יומא בפרק טרף בקלפי [מ"א ע"א]. דגרסינן התם אמר רבי אלעזר אמר רבי אושיעא מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ורבי חגא אמר רבי יאשיה יצא. אלמא רבי יאשיה זה בר פלוגתא דרבי אושיעה. ובסדר חגא כתבתי קצת. הילכך מסופק אני אם רבי יאשיה זה היה תלמיד לרב. וגם זה ספק אם רבי יאשיה זה דגרסינן בסוטה פרק היה נוטל את המנחה [י"ט ע"א] ובפרק קמא דקידושין [ל"ו ע"ב] מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה בבעלים א' אתיא יד יד משלמים. וגרסינן בירושלמי דסוטה [פ"ג ה"ז] וקידושין [פ"א ה"ז] וכהן מניח ידו תחתיה וכי אין הדבר כיאור, ומביא מפה ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן. ואפילו תימא כהן ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה. ותירוץ זה מסתבר. דהא מסקינן בפרק א' דסוטה בתוספתא [פ"א ה"ה] כהנים מטילין גורלות ביניהן כל מי שחל גורלו אפילו כהן גדול בא יעמוד בצד האשה ואוחז בבגדיה וכו'. ותו גרסינן בירושלמי דסוטה [פ"ג ה"ז] וקידושין [פ"א ה"ז] תני רבי חייא מנחת סוטה גדמת שני כהנים מניפין על ידה. ולא ידענא מה היא, דהא תניא בשילהי פרק ארוסה ושומרת יבם [סוטה כ"ז ע"א] אשר תשטה אשה תחת אישה. להקיש אשה לאיש ואיש לאשה. מאי הילכתא אמר רב ששת כשם שאם הוא סומא לא היה משקה וכו' רב אשי אמר כשם שחגרת וגדמת לא היתה שותה דכתיב והעמיד את האשה ונתן על כפיה. כך אם היה חיגר או גידם לא היה משקה. ונראה דודאי רבי חייא פליג על ברייתא זו. וגבי נזיר דאמרינן בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים. כדאיתא בנזיר פרק שלשה מינין [מ"ו ע"ב]. מריבויא דקרא דזאת תורת הנזיר דרשינן הכי. לרבי חייא מיבעיא ליה אי כהנים מניפין על ידו כמו בסוטה או נותן על מקומו. גרסינן במנחות פרק רבי ישמעאל [ע"א ע"א], אמר לו רבי אליעזר לרבי יאשיה דדריה לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת להא מילתא מנין לעומר שמתיר בהשרשה.
